יתרונות של איטום גג חדש מול איטום גג ישן

 

למרות שאיננו מודעים לכך, גגות עוברים שחיקה משמעותית לאורך השנים

גם אם בנינו את ביתנו תוך שימוש בחומרים הטובים ביותר, על ידי הקבלן המקצועי ביותר, עם חלוף השנים חלקי הבית השונים ישחקו. הסיבות לכך מגוונות, חולשת החומרים המרכיבים את הקירות, לחצים חלשים אך עקביים אשר לאט לאט נותנים את אותותיהם, והחשיפה לפגעי הסביבה ומזג האוויר. גג הבית, אשר מושפע מכל הלחצים שמופעלים על קירות הבית, וחשוף באופן יום יומי לפגעי מזג האוויר, הינו לעיתים קרובות החלק בבית אשר עובר את תהליך השחיקה המהיר ביותר. מאחר ורובנו איננו נחשפים לגג הבניין אלא במקרים חריגים, רוב התקלות הנוצרות מהשחיקה מתגלות רק בשלב מאוחר, כאשר מתרחשת נזילה, התפוררות, או הצפה. איטום גגות איכותי המתבצע עם הקמת הבניין, עשוי לדחות את הבעיות הללו לזמן ממושך, שגרה של חיזוק האיטום בכל כמה שנים, תדחה אותם כמעט לנצח.

מהם היתרונות של איטום גג חדש

כאמור, תחום איטום הגגות מטפל במספר מקרים עיקריים, בתים חדשים אשר יש לבצע איטום מא ועד ת לגגותיהם, ובתים ישנים אשר עיקר הטיפול בגגותיהם מתבצע עם גילוייה של תקלה, או לעיתים רחוקות כטיפול מונע. איטום גג חדש, למרות שלכאורה נראה כי הוא דורש עבודה מרובה יותר מאחר והוא דורש ליצור איטום מאפס, הינו בעל יתרונות רבים לעומת איטום גג ישן:

  • עבודות הכנה: איטום גגות מחייב ביצוע עבודות הכנה לגג. העבודות כוללות ניקוי מלא של הגג (בעיקר של אבק וכתמי שמן אשר הצטברו עליו לאורך השנים), ומילוי סדקים וחריצים בגג לקראת יישום חומרי האיטום. איטום גגות חדשים כמובן כמעט לא דורש עבודת הכנה.

  • התמודדות עם עבודות עבר רשלניות: איטום גגות ישנים דורש מחברת האיטום להתאים את חומרי האיטום לשכבת הבסיס הקודמת, או להסירה מהגג, תהליך שלוקח זמן ופוגע באיכות האיטום הסופית. 

בין אם מדובר באיטום גגות ישנים או חדשים, בחרו בחברת איטום אמינה ומקצועית

בין אם מדובר באיטום גגות ישנים או חדשים, חשוב לבחור בקבלן טוב ומומלץ. בחרו רק בחברת איטום מומלצת

roof-1252356__180

protest-519830_960_720

מאפייני החברה הישראלית – האידיאולוגיה

החברה הישראלית, היסודות שלה טמונים במהלך אידיאולוגי. הסביבה ההיסטורית ממנה המהלך האידיאולוגי מתפתח. למהלך האידיאולוגי שני שלבים:

א. שלב ראשון-השלב המדיני. ההבנה שהעם היהודי צריך בית לאומי, להתארגן בתור קהילה לאומית מודרנית. שלב של הרצל – חזון מדיני.

ב. שלב שני- השלב החברתי (מהפכני) הקהילה הלאומית תבקש להקים חברה יהודית חדשה. לא מספיק שמדובר ברצון בהגדרה עצמית, אלא ההגדרה העצמית הזו הופכת להיות בסיס להגדרה של מפעל חברתי. לא מספיק להיות ציוני אלא הציוני יהיה יהודי חדש. זהו אחד היסודות של המהלך האידיאולוגי. שלב של בן גוריון – פרקטיקה לאומית סוציאלית.

תוצאת תמונה עבור ‪israel‬‏

  1. הסביבה ההיסטורית מתוכה מתפתח המהלך

מהו האירוע המשמעותי שיוליד את אותו מפעל אידיאולוגי? חוזרים לאירוע שלא נראה קשר אליו והוא המהפיכה הצרפתית. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-18 לעומת התנועה הציונית מאה שנים לאחר מכן. יש מחלוקת קשה לגבי המהפיכה, האם היא נגמרה. התשובה המקובלת היא כן, הסתיימה. היה רצף אירועים ששינה ללא היכר את החברה בצרפת, שינו את האליטה, שינו את תפקידו של מעמד הביניים, שינו את מבנה הרכוש (הפקעת רכוש האצולה וביטול הפריווילגיות, מהלך רדיקלי). מגלים שיש אומה צרפתית תוך 4 שנים, מגלית שיש מושג חדש בהוויה של התרבות המודרנית והוא מושג "צבא העם". היום המושג ברור אך הוא צמח עם המהפיכה בצרפת. מגייס את העם לעמוד על נפשו מול אויב. תוך 4 שנים מתפתח שלטון של טרור לשם טרור, החברה בצרפת משתנה ללא היכר.

 

א. ההכרזה על זכויות האדם והאזרח שהנוסח הופך להיות בסיס ללא מעט התאגדויות אזרחיות במאה ה-19 עד היום.

ב. הפיכתה של המהפיכה בצרפת למודל פוליטי שהמשמעות שלו היא שבני אדם יכולים לקחת את גורלם בידם ולשנות את אורח חייהם. הם לא חייבים להגר אלא יכולים לעשות זאת במרחב שלהם. זאת המהפיכה בצרפת.

המהפיכה היא מרכיב חשוב בדרך למדינה לאומית ולמאפייניה של החברה בישראל.

תוצאת תמונה עבור ‪israel‬‏

  1. התפתחות שניה שתוביל לאידיאולוגיה לאומית – הציונות – אמנסיפציה = מתן זכויות ליהודים עד תחילת המאה ה-20. במערב ובמזרח אירופה נתנו את זה אבל עדיין אל קל להיות יהודי באירופה. צירוף היהודי לאומות אירופאיות הוא תהליך שמזמין התנגדות קשה. עד האמנסיפציה, היהודים היו מופרדים מהרוב, היו מיעוט נסבל, היו בשטח מסוים, תנועה מוגבלת. זה מוליד כאוס, בלבול, פחדים מצד החברה הכללית. אנטישמיות תמיד הייתה אבל הטענה הייתה שאם היהודים יקבלו שיוויון זכויות אז היא תיעלם, אבל היא התעצמה. גזענות, סטריאוטיפיזציה, תיוג, לרוב מתפתח לא משום מרחק אלא דווקא משום קרבה וחיכוך. כל עוד השונה רחוק, אז הוא לא מהווה איום. ברגע שהוא מתקרב אלי, כל הפחדים צפים על פני השטח. המהפיכה של מעמד הביניים, המקום שהיא תופסת בחברה, העובדה שיש יותר יהודים במעמד הביניים – זה מזמין את הרצון במיון והפרדת היהודים. על בסיס זה מתפתחת הבעיה היהודית. ההכרה שבעיית היהודית כנראה לא תיפתח באירופה, מובילה את תיאודור הרצל העיתונאי לחשוב על הגדרה עצמית ליהודים. הרצל הבין שבעיית היהודים צריכה להיפתר על ידי הגדרה עצמית.

 

מרכיבים בדרך לאידיאולוגיה הציונית:

הראשון – מהפיכה

השני – אנטישמיות

השלישי – משבר סוציאלי קשה

  1. התפרקות החברות היהודיות המסורתיות באירופה, תהליכי התנוונות כלכלית, בעיות סוציאליות קשות. יבוא יצאניות היה מקרב יהודיות במזרח אירופה במאה ה-19. לפני הציונות, יהודים עוזבים בהמונים את מזרח אירופה לארה"ב – המהפיכה השקטה, מהפיכה דמוגרפית. החברה היהודית נמצאת במשבר לא פשוט. האידיאולוגיה הציונית מנסה להתמודד עם אנטישמיות מצד אחד, מצד שני היא מתארגנת בסביבה של משבר חברתי עמוק. המהפיכה הצרפתית היא אירוע שאחז בשני הדברים. המהפיכה הייתה מקור לבניית הלאומיות הצרפתית וגם מקור לשינוי החברה הצרפתית. זה יהיה יותר ארוך בציונות:

א. השלב המדיני – הרצל, רוצים לפתור את בעיית היהודים באמצעים מדיניים. לשכנע שליטים לתת סרטיפיקטים לבניית מדינה יהודית, איפה? על זה דנים בקונגרס הציוני. מגיעים למסקנה שהמקום שיכול לגייס יהודים להגיע אליו הוא פלשתינה. השלב הזה לא תם עד היום. לשלב הזה מתווסף מרכיב נוסף והוא המרכיב החברתי שמעניין אותנו מאוד. יש במרכיב זה התייחסות לתנאים בהם יהודים חיים וההבנה שלא רק נחוצה הגדרה עצמית ליהודים אלא צריך לרפא את היהודים והאפשרות הזו יכולה להיות רק על ידי בנייה של חברה חדשה. המובילים של הרעיון הם תנועות סוציאליסטיות, שולחות חלוצים לפלשתינה במטרה להקים חברה יהודים חדשה. תנועות לאומיות הן בעלות קו ברור, מטרתן לשחרר את הלאום. אך זה לא מסתכם בשחרור מדיני אלא יותר מורכב, אפשר להקים מדינה אבל לא מסתפקים בזה כי השאלה איזו קהילה זו תהיה, מה התוכן. בצד עיקרון ההגדרה העצמית מופיע גם עקרון אוטופיסטי. המהלך הציוני אמור להיות מהלך של אוטופיה, הקמת חברה חדשה, חברה אידיאלית. יחסים של דתיים חילונים בחברה, קנה המדינה להבנת מערכות היחסים טבוע בתבניות אוטופיסטיות. יש תוכנית ברקע והפער בינה לבין המציאות מוביל תנועות מחאה. יש תפיסה נאיבית ואידיאלית אוטופיסטית שנמצאת ברקע. מה השורשים? המהפיכה בצרפת, התמודדות עם בעיות חברתיות אבל בסוף יש לנו תמונה אוטופיסטית. הפער מתסכל את החברה. מצוקות באוטופיה – רצינו להקים חברה מסוימת וקיבלנו חברה אחרת. ב-77 התחלנו לדבר על אוטופיה שהתקלקלה. זה עוד לא קנה מידה מדעי, אלא אידיאולוגי. המרחק בין אידיאולוגיה לבין סוציולוגיה הוא מאוד מצומצם. איך מבצעים את האוטופיות? בקיבוץ-קהילה שיוויונית כמודל וגרעין שיראה לעולם איך בונים חברה מתוקנת. בעיר-הקמת תל אביב כעיר העברית הראשונה, יש מודעות לכך שאנחנו רוצים להקים חברה יהודית חדשה.

 

התיישבות היא מרכיב חשוב באידיאולוגיה הציונית. התיישבות של הצלה, מהירה מאוד. למשל מושב נהלל מתוכנן במעגליות. בת ים אמורה הייתה להיות העיר הציונית דתית הראשונה, על ידי תנועת המזרחי. תנועת התיישבות נוספת היא מצוקתית – מעברות, צריך לתת מענה מהיר מאוד להמון עולים. הכוח של האידיאולוגיה מצוי בהתיישבות, למרחב יש מקום מרכזי מאוד.

 

אידיאולוגיה ציונית לצד ההגדרה העצמית, יש אלמנט חשוב והוא הגירה. המרחב הופך להיות מרחב של המון מהגרים בשנות ה-20 עד שנות ה-50. מיישוב דליל מקבלים מהפיכה דמוגרפית מהירה מאוד. לא רק הציונות אחראית על זה, אלא גם המנדט הבריטי. מודרניזציה מואצת מיוצגת על ידי המנדט הבריטי. אוטופיסטים לא מסכימים על מי יגיע לארץ.

 

אלמנט נוסף בציונות – סעד, בסיס סוציאלי. חברה שדואגת לזולת, לאחר, קהילה מאורגנת שעוזרת למהגרים ציוניים שמגיעים. ארגון "ההסתדרות" שמטרתו לדאוג למי שהיה פה, לעזור במתן עבודה, בריאות. ארגון שעוזר למהר ולאיש התנועה להסתדר בארץ ולכן הוא הופך לגוף משמעותי גם מבחינה לאומית ציונית ולא רק סוציאליסטית. מהראשונים של ארגון מדינת רווחה. האלמנט הסוציאלי עוזר להפוך את הקהילה היהודית החדשה המתפתחת למה שמכונה היישוב המאורגן. זהו היישוב החדש של העולים החדשים שמגיעים בשנות ה-20,30. הוא מאורגן במפעלים סוציאליים, פוליטיים, במפלגות. לא רק קונקרטי לאוטופיה אלא בסיס מוסדי למדינה שבדרך. עד שנות ה-20 לא דיברו על הקמת מדינה יהודית. הרצל רצה לתת פתרון פוליטי לעם היהודי אבל לא בהכרח במדינה יהודית, אולי גם אוטונומיה, הבין שהבעיה צריכה להיות מחוץ לאירופה. הצהרת בלפור אומרת שממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי. קשה לדבר על ציונות אחת, יש ציונויות, פרשנויות ליברליות, רוויזיוניסטיות, שמאל, ימין. זה מוביל לפיתוח עולם שלם פוליטי, איך לבצע מהכוח אל הפועל, זה הבסיס למערכת הפוליטית המפוצלת בישראל עד היום.

 

פוליטי – כמעט מראשית הדרך, הגישה האידיאולוגית הציונית מבקשת להקים חברה דמוקרטית, שלטון מפלגות מסודר, הכרעה על בסיס רוב, מהות משפטית, מוסדות של בוררות, שיהיה בה סדר דמוקרטי. זו גישה לא מובנת מאליה. יש לא מעט תנועות לאומיות שלא הובילו בהכרח למהלך דמוקרטי. רואה בדמוקרטיה יעד כחלק מהאוטופיה הציונית.

 

זה היה מרכיב ראשון בחברה – האידיאולוגי. הוא יושב על 3 תהליכים:

  1. המהפיכה בצרפת המהווה דגם שאפשר לשנות את המציאות.
  2. התמודדות עם אנטישמיות.
  3. הבעיה הסוציאלית

 

ביחס לשלושת המרכיבים – נקבל יסוד ראשון שהוא המאפיין האוטופיסטי, הוא מהווה מקור לפעולה אבל גם לקנה מידה. גם מאפיין פרקטי (איך עושים) וגם רפלקסיבי (התבוננות פנימה) לאמוד את הדרך, את הדרישה לתיקונים. תוצאה: מרכיב אידיאולוגי הוא מעשי מאוד אך מצד שני הוא יוביל להקמתה של חברה שתרבות השיח בה יהיה מאוד משמעותי. חברה שמדבר את עצמה ותסביר לעצמה שוב ושוב, הנוכחות של השיח חשובה (הנושאים חוזרים כל פעם).

 

 

israel-1157540_960_720

מאפייני יסוד של החברה הישראלית

מאפייני יסוד של החברה הישראלית:

יש בסיס משותף שמתגבש בישראל, נראה גם את המתחים והדילמות המלווים את אותם המאפיינים. נדבר על נקודות מפנה בחברה הישראלית. הבולטות הן המלחמות. סוציולוגים בישראל נוטים לראות בה נקודות מפנה: 48 הקמת המדינה ומלחמת העצמאות, 67 מלחמת ששת הימים ו-73 מלחמת יום כיפור כגרורה של 67. אבל בקריאה לעומק וממרחק של הסוציולוגיה הישראלית, אפשר לומר שנקודת המפנה המרכזית בהתייחס לחברה הישראלית מתרחש סביב המהפך הפוליטית ב1977. בשנה זו נדמה שהכוחות שמובילים את המדינה עד 77 הולכים ונחלשים. לכן היא נחשבת כנקודת המפנה המשמעותית ביותר להבנתה של החברה בישראל, לסוציולוגים, חוקרים המתבוננים בה. כשסוציולוג יסתכל על תוצאות 67 או על מלחמת לבנון, הוא יעשה זאת דרך המשקפיים של 77. 77 זו נקודת מפנה ריאלית וגם אפיסטמית, נקודת מבט הכרתית, לא בקולקטיב בהכרח, הכרה של הכוחות המובילים, אליטות, אקדמיה, עולם המשפט – משהו השתנה. לכן כשמסתכלים אחורה וקדימה, מסתכלים דרך מה שקרה ב-77. קראו להם הברברים כי הם דיברו בשפה לא מובנת כמו ברברבר.. צריך להבין מה היה החלום ומה היה שברו.

 

ספרים של עמוס עוז – בסתיו 82, סיפור על אהבה וחושך.

ספר מצוקות באוטופיה.

ספר תמורות בחברה הישראלית של אייזנשטט.

ספר ציביליזציה יהודית.

ספר מהגרים, מתיישבים, ילידים של ברוך קימרלינג, אבי הגישה הביקורתית בחקר החברה הישראלית.

ספר מיהו ישראלי.

ספר מדינת היהודית של הרצל.

ספר של חיים ויצמן, בן גוריון.

נקודת המבט היא נקודת מבט סוציולוגית היסטורית! סיבות:

  1. תהליכים היסטוריים – כתיבת היסוד על החברה הישראלית במבט כולל היא היסטורית, תהליכית, מה היה בעבר ומה קורה בהווה. התובנות שמעלים די מופרכים אבל התהליכים המרכזיים מאוששים שוב ושוב.

 

  1. מוסדות – איך אפשר להסתכל על חברה בכללותה. האם מתוך התהליכים או אישים דמויות, כריזמה, ויצמן ובן גוריון. מדינה לא יכולה להתממש ללא מוסדות, לאישים יש רעיונות ומחשבות אבל זה לא מספיק. התפתחותם של מוסדות שונים בחברה הישראלית. למשל התפתחות מוסדות להשכלה גבוהה דרך האוניברסיטה העברית. למשל, צבא וחברה, דת וחברה, יחסים שונים.

 

  1. קנה מידה – כשסוציולוגים מסתכלים על חברה, אחת השאלות שהם שואלים היא כיצד אפשר לאפיין בה שינויים? אחד הסוציולוגים הטובים שיכולים להסביר זאת הוא פייר בורדייה, חקר בחברה הצרפתית. הייתה תוכנית, רצינו את החברה הצרפתית בצורה מסוימת, קיבלנו משהו אחר, כדי להבין את השינוי צריך להבין את ההפרש. זו הסוציולוגיה של בורדייה, שיש יסודות לחברה שמתבטאים בחוקים ובפרקטיקות פוליטיות, כדי להבין מה השתנה צריך להבין איך תמונת המצב מתייחסת לאותה גישה בראשיתית. זהו ההפרש בין האוטופיה למציאות. נקודת מפתח להבנה היא מהי נקודת הראשית מתוכה מתבוננים על החברה הישראלית על מנת להבינה. בצרפת זה ברור: המהפיכה הצרפתית, בורדייה עשה כך. כל מאמר בסוציולוגיה ישראלית צריך לשאול את עצמנו לגביו: מהו קנה המידה שבו מחזיק החוקר? האם זו האוטופיה המערבית? האם זה מבנה תיאורטי בפילוסופיה? חשוב להבין מי הם הכותבים, אם הם גדלו למשל בקיבוץ או בחברה דתית זו עובדה חשובה. קנה המידה המרכזי בחברה הישראלית הוא המהפיכה הציונית, בהכרעות הפוליטיות המדיניות שהיא לקחה. קבעו שהמדינה תהיה בפלשתינה ולא באירופה. ההחלטה גזרה מציאות היסטורית פוליטית מדינית שהופכת לחלק מהחברה הישראלית. יש מאבק קיומי של 120 שנה בארץ, עם הפסקות, זה קשור בהכרעה הזו. חלק גדול מהתקציב הישראלי הולך לביטחון זה נובע מההערכה המוקדמת הזו שאת המפעל הלאומי המודרני נקיים בארץ ישראל. ההכרעות שהמהפיכה הציונית עשתה ילוו את התפתחותה של החברה, זה קבע תמונת מצב.

 

  1. הסביבה/האזור – אם חוקרים את החברה הצרפתית, לוקחים בחשבון את התהליכים באירופה. כשעוסקים בחברה הישראלית, יש להביא בחשבון את המזרח התיכון. פה יש בעיה, משום שהחברה התפתחה במזרח התיכון אבל הפנטזיה שלה מופנית לאירופה. בישראל מיעוט משאבי טבע. התפתחות החברה הישראלית דרך משק המים: בניית יישובים ליד מקורות מים. בחברה הישראלית זה מורכב יותר כי שלחו אנשים לגור במקומות רחוקים ממים דווקא. ההתמודדות עם החסר יכולה להראות על הכוח האידיאולוגי או על ההכרח בהובלת מים. בישראל כיום אין מחסור במים בשל ההטפלה, טכנולוגיה מתוחכמת מאוד שנובעת מאילוצים וזה אומר גם על היכולות שמתקיימות כאן. דבר נוסף הוא מלחמות, בשנות ה-60 המאבק בין סורים לישראלים נבע בין השאר ממאבק על מקורות המים. בחברה תחת סכנת מידבור, סוגיית המים היא בעלת השלכות חברתיות משמעותיות.
  2. חברה שהתפתחה על בסיס פרויקט אידיאולוגי – זהו פרויקט לאומי יעלה שאלות שונות שיעסקו בדיוק בתהיה מי כלול בפרויקט, מי כלול בו, מה הגבולות שלו. פרויקט מחשבתי רעיוני מעוגן בטקסטים ופרקטיקה. השאלה מיהו יהודי לא הייתה בעבר, היא נבעה מסיטואציות משפטיות. בן גוריון כותב מכתב ל70 אינטלקטואלים בעם היהודי ושואל אותם מיהו יהודי. ההגדרה של בן גוריון למיהו יהודי: מי שתושב בארץ ומשרת בצה"ל. שאלת גבולות הארץ תלוי את מי שואלים ומתי. האויב הגדול של החשיבה הסוציולוגית זאת התפיסה המהותנית – לדברים יש ערך מוקדם והם לא עוברים הבניה. אידיאולוגיה מנקודת מבט סוציולוגית – מנגנון של הבניה מתמדת. אם החברה הישראלית מיוסדת על ידי פרויקט אידיאולוגי (התחיל בתנך או בגלות) אלו הם טיעונים אידואלוגיים, זו לא אמת יסודית. כל התפתחות והשתנות בחברה הישראלית נעשים תחת קנה מידה אידיאולוגי מסוים, בנוסף זה תהליך הולך ונבנה, הבניה חברתית. לחברה הישראלית אין מהות אלא יש דינמיקה מתמדת של השתנות. הישראלים הראשונים בהשוואה אלינו היום – זה שני עולמות שונים לחלוטין. כדי להבין איך אנחנו הגענו למצב זה, יהיה שונה מאשר איך הם הגיעו למצבם. האירועים חוזרים על עצמם, לכן צריך לחזור ולהבין מה היה בעבר.